רפואה סינית מסורתית (TCM) כפי שהיא מוכרת כיום, היא זרם שעבר תהליך של מיסוד והתאמה לרוח הקומוניזם בסין של המאה ה-20 ולאחר מכן הנגשה למערב. סטנדרטיזציה זו הובילה לגיבוש פרוטוקולים מובנים ודחקה לשוליים את החשיבה ההוליסטית העמוקה ואת הקשר בין האדם לטבע. הטיפול ב-TCM הפך לרוב לטכני: אם יש תקיעות – נניע; אם יש חוסר – נמלא. כך אבדה שאלת ה"למה", ואיתה חווית ההחלמה המלאה. לדוגמה, ברפואה הסינית במערב כמעט ולא מתייחסים לשם נקודת הדיקור, הנושאת משמעות טיפולית ופילוסופית עמוקה. הגישה הדאואיסטית הקלאסית, לעומת זאת, נשענת על השורשים המקוריים של הרפואה ומביטה באדם כמיקרוקוסמוס. המטרה אינה רק "לתקן" סימפטום מכנית, אלא להבין את התנועה האנרגטית, התודעתית, הרגשית והפיזית שיצרה את הדיס-הרמוניה. אנו שואפים ליישם בקליניקה את עקרון ה-Wu Wei (פעולה טבעית, עשייה ללא מאמץ) ואת ההגעה למצב של Wuji (אֵיִן), כדי לאפשר למערכת לחזור לאיזון הטבעי שלה מתוך הבנת תנועת החיים. שתי הגישות הינן רפואה הוליסטית וכוללנית של גוף, נפש ותודעה, אך ההבדל המשמעותי ביניהן הוא ברמת הקשר העמוק לטבע.

האבחון בקליניקה מורכב ממספר טכניקות שעיקרן תשאול מעמיק, התבוננות בלשון ומישוש דופק (בטכניקה מסורתית). ראשית, שאלון רפואי מעמיק הנשלח הביתה למילוי. יש להקדיש לו זמן, לשים לב לפרטים ולענות באופן הכן ביותר. שאלות אלו עשויות להיראות מעט משונות, אך לתשובות יש משמעות רבה באבחון הוליסטי על פי הרפואה הסינית. במפגש בקליניקה מתבצעת השלמת תשאול לגבי מה שהשתנה מהטיפול הקודם. כמו כן, תתבצע אבחנה באמצעות מישוש: מגע ברקמות, במרידיאנים ובנקודות, ובדיקת דופק – מישוש מיוחד של הדופק באמות היד המייצג את המצב האנרגטי כאן ועכשיו. בנוסף, מתבצעת אבחנה באמצעות התבוננות: צפייה במבנה הפנים, צבע, סימנים על הרקמה, ואבחנת לשון – התבוננות במבנה, צורה, צבע וסימנים נוספים על הלשון המייצגים את המצב הבריאותי הכללי.

מטרתו של טיפול סימפטומטי היא להקל על מופע המחלה כדי למזער את הפגיעה בהתנהלות היומיומית (למשל: הקלה על התקפי מיגרנה או אלרגיה). יש לו חשיבות עצומה באפשור איכות חיים, והוא מתמקד לרוב בשחרור תקיעויות המפריעות לזרימת הצ'י (Qi). לעומת זאת, טיפול בשורש הבעיה דורש שינוי של דפוסי התנועה שיצרו את המחלה. אחד הכללים המרכזיים הוא שהצ'י הולך אחר המחשבה. לכן, דפוסי חשיבה הם נדבך מרכזי באבחון, לצד אורח החיים, תנועה, תזונה ורגש. ככל שהמחלה כרונית יותר, כך טרנספורמציית הדפוסים הנדרשת בתהליך ההבראה תהיה עמוקה יותר.

"עשייה ללא מאמץ" משמעותה פעולה בסנכרון עם זרימת הטבע והרמוניה, בניגוד לפעולות מלאכותיות הכופות את רצוננו על התנועה הטבעית של הגוף. זהו היסוד לבריאות אמיתית. בזמן הטיפול בדיקור, מטופלים מדווחים על תחושת זרימה והתרחבות – מצב תודעתי הקרוב לגבול שבין ערות לשינה (גלי אלפא-תטא). מצב זה מאפשר לתודעה להרפות מן השליטה, ומאפשר לצ'י לשנות את דפוסי הזרימה שלו בגוף ללא התנגדות, בהכוונת נקודות הדיקור.

אלכימיה פנימית מתייחסת לרוב לתהליכים ספציפיים של התמרת חומר (Jing) לאנרגיה (Qi) ולתודעה (Shen) – דרגה גבוהה של תרגול טאואיסטי. עם זאת, במובן הרחב יותר, התהליכים הטאואיסטיים משתמשים בכלים שעובדים על התודעה, הרוח והגוף, כמו מדיטציה, נשימה ותנועה. אלו הם תהליכים בסיסיים של זיקוק ויצירת חדש, ושינוי מהותי בחלקים של האדם. זוהי אלכימיה פנימית בדרגות היומיומיות שאנחנו מתבקשים לטפח. אדם שמופיעה לו מחלה מתבקש להבין היכן כוח החיים שלו מותמר למחלה במקום לבריאות, ואיזה חלקים מבקשים להשתנות בכדי לייצר בריאות. תהליך שינוי אורח החיים הוא הדרגתי. עם זאת, ישנם הרגלים המייצרים מחלות שקשורים באופן ישיר לבעיה מסוימת ועלינו להימנע מהם, כמשפט: "סור מרע ועשה טוב". קודם נמנעים ממה שגורם נזק, ואז מוסיפים ומטפחים הרגלים וכישורים בריאים. אם לא נימנע מהדברים המזיקים, לא יועילו ניסיונות השיפור.

האדם מקושר באופן ישיר לתנועת הטבע. תזונה מעגלית מתאימה את המזון לעונות השנה ולאיכות הטבעית הזמינה בהן. אשליית השפע המודרני יצרה עודף ותקיעות במקום ביטחון תזונתי. התזונה העונתית מבוססת על המקצב הבא: • חורף: תזונה עתירת שומן ודלת פחמימות (המוכרת בסין כהימנעות מדגנים - Bigu, ובמערב כתזונה קטוגנית) המעודדת שימור וייצור חום פנימי. • אביב: תזונה דלת פחמימות מבוססת קטניות וירקות טריים. • קיץ: תזונה עשירה בפירות התומכת בפעילות וקירור. • סתיו: חזרה לדגנים. כל עונה מפעילה תהליכים מטבוליים ואנרגטיים שונים הנדרשים לאיזון הגוף.