להבין רפואה סינית

התפתחות הרפואה הסינית: מהטאואיזם ועד ליישום הקליני.

בכדי להבין את הרפואה הסינית והשפה הייחודית שהיא מביאה, עלינו להבין את הפילוסופיה, התרבות והרקע ההיסטורי. ללא הבנה זו אנו נוטים להשליך מהתרבות המערבית אל הרפואה הסינית והטאואיזם ומפספסים עקרונות מהותיים בתפיסת העולם של דרך זו.

ההקשר התרבותי והיסטורי

רפואה סינית התפתחה במשך אלפי שנים, כאשר עדויות שיטתיות ראשונות מתוארכות לפני כ-3,000 שנה. במאות ה-5 וה-6 לפנה"ס החלו להתגבש בצורה מסודרת היסודות הפילוסופיים של הרפואה הסינית, תקופה בה שגשגה הפילוסופיה הסינית.

הספר העיקרי הראשון שמשקף את הפילוסופיה של הרפואה הסינית הוא הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huangdi Neijing). ספר זה בנוי בצורה של דיון בין חכמים לקיסר הצהוב בו משתקפים העקרונות ברפואה הסינית. ה-Neijing כפי שהוא מוכר לנו היום הוא אוסף טקסטים שהורכבו ונערכו בין המאה ה-4 לפנה"ס ל-2 לספירה.

ספר חשוב נוסף, המקדים את ה Neijing, הוא ספר התמורות (Yi Jing, I Ching) ספר זה הוא ספר פילוסופי-קוסמולוגי המייצג את ההשתלשלות של Dao במציאות:

☯    ‏Dao – האחדות.

☯    ‏Taiji – הציר הגדול.

☯    ‏Liang Yi – שתי הצורות.

☯    ‏Si Xiang – ארבעת שלבי ההשתנות של ה-Yin ו ה-Yang.

☯    ‏Bagua – שמונת המעברים, 8 הטריגרמות.

☯    ‏Liushisi Gua‏ – 64 ההקסגרמות המייצגות את כל סוגי התנועה בטבע.

שתי דרכים שעיצבו את הרפואה הסינית

ביסודות המסורת הפילוסופיה הסינית יש שתי דמויות מרכזיות שהשאירו חותם יותר מכולם, לאו-דזה (Laozi, מאסטר זקן / זקן-ילד) שחי לפי המסורת במאה ה-6 לפנה"ס וקונג צ'יו (קונפוציוס, אדון קונג) שחי לפי המסורת במאה ה-5 לפנה"ס.

השקפת עולמם של השניים הייתה שונה. דרכו של לאו-דזה (טאואיזם) קראה לטבעיות, פשטות, ספונטניות ו Wu-Wei (אי-עשייה), שהיא עשיה ללא מאמץ והימנעות פעולה מלאכותית. לעומתו, דרכו של קונפוציוס קראה להיררכיה, לסדר חברתי, מוסר, חינוך ועשיה אקטיבית.

אם ננסה להקביל את הזרמים של השניים ביהדות (בצורה אנלוגית), אפשר לדמות את הטאואיזם (לאו-דזה) לעולם הפנימי והמיסטי (הקבלה והנבואה) ואת הקונפוציוניזם (קונפוציוס) לעולם הסדר והמבנה החברתי-מוסרי-הלכתי.

הפילוסופיות של השניים השתקפו בצורות שונות בתרבות הסינית וכן ברפואה הסינית. הרפואה הסינית מבוססת על התאוריה של הזרימה והטבע לפי הטאואיזם, במשך השנים קיבלה גם מבנה והיררכיה מהקונפוציוניזם.

מהפכת ה TCM

עד אמצע המאה ה 20 היו אסכולות רבות של הרפואה הסינית. החל משנות ה 50 הוטמעה הרפואה הסינית במוסדות מערכת הבריאות הממשלתית באופן מוסדר. כאשר החלה המהפכה התרבותית של מאו (Mao Zedong), הממשל הקומוניסטי יצר אחידות ברפואה הסינית ומיסד את האסכולה הידועה כיום ה – TCM (Traditional Chinese Medicine, רפואה סינית מסורתית). אסכולה זו הסדירה את כל ענפי הרפואה הסינית (דיקור, צמחים), הצ'י קונג (Qi Gong) והטאי צ'י (Tai Qi) תחת מערכת אחת ובעלת מבנה היררכי, באופן המשקף את התנועה הקומוניסטית והקונפוציוניזם.

כתוצאה מהשינוי התרבותי שהובילה המהפכה, ידע מסורתי רב, ובכלל זה טקסטים ושיטות פרקטיקה עתיקות בתחום הרפואה הסינית, הוזנח, נדחק לשוליים או נשמר בחשאיות על ידי מעטים, מה שהקשה על הפצתו הפומבית.

בה בעת, מוסדות לימוד מסורתיים רבים (כגון מנזרים ובתי ספר פרטיים) הפסיקו את פעילותם כפי שהייתה, עברו שינוי דרסטי באופיים כדי להתאים למדיניות החדשה, או שהמשכיותם השתמרה על ידי אנשי מקצוע וטקסטים שהיגרו והמשיכו את הפרקטיקה במקומות מחוץ לסין. כתוצאה מכך, חלקים מהידע העמוק והמקיף של הרפואה הסינית הפכו פחות נגישים או השתמרו באופן חלקי בלבד.

החל משנות ה90 החלו להיחשף חומרים עתיקים יותר הקשורים לטאואיזם ומהות הפילוסופית והאנרגטית של הרפואה הסינית, חשיפה זו גם הביאה לעליה מחודשת של אסכולות שונות כמו רפואה סינית עתיקה, רפואה סינית בשיטת הגזעים והענפים ותרגולים של אלכימיה פנימית (Nei Gong).

הפילוסופיה הטאואיסטית אבני היסוד של הרפואה הסינית

שורשי הרפואה הסינית נטועים עמוק בפילוסופיה הטאואיסטית. העיקרון המוכר ביותר הוא ה Yin & Yang המשתקף בסמל ה Taiji Tu אך נכון להכיר את העקרונות שקדמו לו.

‏Wuji – אֵיִן המוחלט

מצב של פוטנציאל טהור שטרם התממש. היעדר מוחלט של פולאריות וחלוקה. ה Wuji הוא טרנסצנדנטי לחלוטין, בלתי נתפס, ואין לו שום תכונה, גבול, צורה או כיוון שניתן לתאר במילים (באופן אנלוגי ניתן להקביל למושג "אין סוף" בקבלה). את ניסיון החיבור ל Wuji "אֵיִן המוחלט" זרמים רוחניים, שמאניים ומיסטיים שונים לרוב מנסים להגיע בעזרת חוויה של מצבים טרנסצנדנטליים: מדיטציות, טכניקות נשימה, חוויות מסטיות, ריקודי טראנס (במובן הרחב, כמו ריקודים שבטים ולאו דווקא מוזיקת טראנס), משנה תודעה וכדומה. גם בזמן דיקור יש המדווחים מצבים טרנסצנדנטליים.

‏Taiji – הציר הגדול

העיקרון המאחד, מייצג את הפעולה הדינמית של היקום המקור הדינמי של התנועה והשינוי, נקודת הטרנספורמציה המייצגת את האחדות הפולארית לה הכול שואף, האחדות של ה-Yin ו ה-Yang.

צ'י (Qi) – הכוח האוניברסלי

‏Qi מורכב להסביר במושגים מערביים, הוא מיצג את הכוח של תנועה, יצירה וההשתנות. צ'י הוא הביטוי הראשוני כתוצאה מהפיצול והאינטראקציה של ה-Yin ו ה-Yang תחת חוקי ה Taiji שממנו נוצרים ופועלים כל הדברים. את ה צ'י אפשר לתאר כאנרגיית החיים, האנרגיה הקוסמית, הכוח המחייה, המניע, הממלא ויוצר את היקום על צורותיו השונות.

‏Liang Yi – שתי הצורות

השמים והארץ או עיקרון ה ה-Yin ו ה-Yang הוא נקודת המפתח הראשונה להבנת הרפואה הסינית. הקיטוב של ה-Yin ו ה-Yang מתקיים באיזון דינמי: משלימים זה את זה, מכילים זה את זה, נוצרים זה מזה ומשתנים זה לזה.  _{(לקריאה נוספת לחץ כאן)}

‏Taiji Tu – סמל הטאיג'י

הוא סמל המייצג את עקרון הדואליות המשלימה והדדיות (Taiji), ובו מתוארת החלוקה ל Liang Yi. סמל זה מוכר בעולם כסמל הטאו או ה ה-Yin ו ה-Yang.

‏He – איחוד

הרמוניה והצטרפות. איחוד החלקים אל עבר מצב חזרה ל Wuji.

‏Tian Ren He Yi – הרמוניה בין הטבע והאדם

האדם הוא חלק בלתי נפרד מהמערכת הטבעית ועליו לחיות באופן הרמוני לפי עקרונות הטבע.

‏Gan Ying – השפעה הדדית

תהודה קוסמולוגית. המשקף את ההשפעה ההדדית בכל רובד.מקובל בעולם כעיקרון הקוסמוס-מיקרוקוסמוס, העקרון הפרקטלי, כל מבנה מכיל ומוכל במבנה דומה. גוף האדם משקף את הטבע, בכל איבר ניתן לשקף את כל הגוף וכך הלאה. לדוגמה אבחנת לשון היא שיקוף של הגוף.

‏Wan Wu – ריבוא הדברים

היש שנוצר ע"י ה Qi של ה ה-Yin ו ה-Yang, השמיים והארץ.

‏San Cai – שלושת הכוחות

עקרון שמים אדם אדמה. השמים והאדמה יוצרים את הכול והאדם, בעל מודעות, מתווך ויכולת השפעה אקטיבית על הבריאה והטרנספורמציה ביניהם.

‏San Bao – שלושת האוצרות

‏Shen, Qi, Jing הם שלושת הכוחות הראשונית והטבעים ביותר הקיימים באדם. Shen – הרוח/מודעות/נשמה, Qi – האנרגיה/תנועה/חיות, Jing – תמצית/חומר/מהות.Shen-Qi-Jing מהווים את השתקפות הרצף הקוסמולוגי Wuji-Taiji-Liang Yi בגוף האדם. שלושת האוצרות מיצגים שלושה איכויות במצב הפוטנציאל הטהור שלהם לפני שקיבלו ביטוי במציאות כגוף. כשם שהרצף הקוסמולוגי הוא הפוטנציאל הטהור לפני היוצרות ריבוא הדברים. לשיקוף זה חשיבות עמוקה ברפואה הסינית ואלכימיה פנימית (Nei Gong) שמטרתו לטפח ולהביא אותם למצב הראשוני.

‏Si Xiang – ארבעת שלבי ההשתנות של ה-Yin ו ה-Yang

‏Yang צעיר, Yang זקן, Yin צעיר, Yin זקן. עיקרון זה משקף את המחזוריות של הטבע. ארבעת רוחות  השמיים, מחזור היממה, המחזור החודשי של הלבנה, המחזור השנתי וארבע העונות.

‏Wu Xing – חמשת התנועות/הפאזות

מתאר את שלבי השינוי האנרגטי ויחסי הגומלין ביניהם בטבע ובאדם:

☯    תנועה לינארית – למעלה למטה, קדימה אחורה, ימינה שמאלה

☯    תנועה פעימה – התרחבות והתכנסות, התפשטות והתכווצות

☯    תנועה מעגלית – נקודת סינגולריות, מרכז, ציר

המיוצגות על ידי חמישה חומרים  בטבע, עץ (התפשטות) , אש (עולה), אדמה (מרכז/יציבות/ציר השינוי), מתכת (התכנסות), מים ( יורד). חמשת התנועות הללו מייצגות את התנועות והמעברים של ה Qi בטבע ובאדם ומכאן חשיבותם הרבה ברפואה הסינית. במערב תורגם המושג ל "חמשת האלמנטים" כמו באלכימיה המערבית והדבר יצר בלבול בהבנת עומק המושג.

מהפילוסופיה אל הריפוי המעשי – חזרה לאיזון טבעי

עקרונות פילוסופיים עמוקים אלו – החל מהאין המוחלט (Wuji), דרך הציר המאחד (Taiji) ועד לדואליות הדינמית של ה-Yin ו ה-Yang והמעברים המחזוריים של חמשת הפאזות (Wu Xing) אינם תיאוריות מופשטות בלבד. אלו הם היסודות שמהם השתלשלו והתפתחו כל התהליכים והכלים המעשיים של הרפואה הסינית, כגון:

☯    המרידיאנים

☯    נקודות הדיקור

☯    12 האיברים (Zang-Fu)

☯    אבחנת לשון ודופק

☯    חמשת הפאזות

☯    חמשת החומרים

☯    צמחי המרפא ותזונה

☯    ועוד

מטרת הטיפול ברפואה הסינית, באמצעות הדיקור, צמחים ושיטות שונות, להזמין את הגוף לשחרר את החסימות ולחזור לאיזון הטבעי הקיים בו, ל Wu Wei – לתנועה ללא מאמץ ולזרימה ההרמונית.

כאדם ומטפל השואף ללמוד ולהשתכלל כל הזמן, הבנה ויישום של הפילוסופיה הטאואיסטית העמוקה מאפשרים לי לכוון את הטיפול לרובד מהותי יותר, מעבר לסימפטומים שעל פני השטח, ובכך להזמין את המטופל לממש עוד את ההרמוניה עם הטבע ולהשיג בריאות שלמה וממושכת יותר.